יום ביומו - כמה עצות לשמירה על החוסן הנפשי בימים מורכבים אלו

בתקופות קשות אמא שלי אומרת לי "טלי, יום ביומו".

ובימים האחרונים, שאני לא יודעת איך לקרוא להם אם לא תקופה קשה, אני ממש נאחזת באמירה הזו.

יכול להיות שהפוסט הזה יצא לי בניסוח לא משהו כי בכל זאת העייפות, וגם המתח, אבל היה לי חשוב לכתוב לכן כמה דברים שאני מוצאת שעוזרים לי בימים האלו.

1. אז באמת - יום ביומו.

מאוד טבעי שהתודעה האנושית שלנו תתחיל לחשוב מה יהיה מחר, וכמה זמן זה יימשך, ואיך נסתדר, ומה אם היינו תוקפים לפני חצי שנה או לפני עשר שנים, וכו' וכו'. אנחנו ממש טובים בלחשוב קדימה ואחורה, אבל האמת היא שזה מעמיס עלינו עוד מתח. ובואו, זה לא שחסר מתח מכל יום (ובעיקר לילה) בפני עצמו.

ההצעה שלי: לשים לב כשהתודעה מתחילה לנדוד לשם, ולחזור למה שקורה עכשיו. להתמקד כל יום בפני עצמו.

2. שינה - משאב חשוב שעלול להיות חסר

אחד המשאבים החשובים לנו כבני אדם, ומשאב שעלול להיות בחסר בימים אלו לאור כל האזעקות בלילות. מחקרים מראים שלשינה, ולשנת חלום במיוחד, יש תפקיד מרכזי בוויסות מצב הרוח. כולנו מכירות על עצמינו איך אנחנו נוטות ליותר עצבנות / דכדוך כשלא ישנו טוב.

ההצעה שלי: אם מתאפשר - לעשות מאמץ וללכת לישון מוקדם. אני יודעת, גם אני בסוף יום נצמדת לחדשות, מנסה להבין מתי יתחילו האזעקות וכו'. ולצד זאת אני מבינה שכדי לתפקד אני צריכה לעשות מאמץ ולהתחיל ללקט שעות משלב מוקדם יותר. בנוסף, אם מתאפשר ממליצה להשלים קצת בבוקר ו/או שינה קצרה בצהריים.

3. חדשות - במינון

ואם בחדשות עסקינן, הרי שחדשות יכולות להתקשר לשני הסעיפים הנ"ל. הפרשנויות והתחזיות מתדלקות את התודעה שלנו במחשבות של "מה אם" וגוזלות מאיתנו הרבה אנרגיה. בנוסף, צפיה בחדשות במהלך הלילה תקשה עלינו להירדם חזרה.

ההצעה שלי: למנן צפיה במהלך היום. לי עובד להעדיף בקריאה מאשר לשמוע / לראות תמונות וסרטונים. זה לא אומר שלא אכפת לי, זה אומר שאני בוחרת לשמור את האנרגיות שלי כדי להחזיק את מה שחשוב לי ביומיום ואת המקומות בהם יש לי השפעה (ראי הסעיף האחרון).

4. תזונה

בכל זאת אני תזונאית ;) אז כמו שדיברתי על שינה, גם אוכל הוא צורך בסיסי של הגוף ודרך שלנו לשמור על עצמינו, וזה עלול ללכת לאיבוד (לכל כיוון שהוא) בתוך המתח וחוסר השינה.

ההצעה שלי: לעשות את המאמץ ולדאוג לארוחות מסודרות ומאוזנות. לקום בבוקר ולדעת מה הארוחות המתוכננות להיום פלוס מינוס. זה יתן גם סדר יום וקצת וודאות שבהחלט לא תזיק לנו, וגם יכול להפחית אכילה רגשית למי שמתמודדת איתה (וכל כך מובן אם היא מתגברת בימים אלו).

5. מוזיקה

מוזיקה ותנועה בעיני יכולים לעזור ולהפיג מתח, וקצת להקליל לנו ולתת תחושת חיות.

ההצעה שלי: שימי לך שירים שאת אוהבת, אם מתאים לך - אפשר גם לרקוד. מי שבבית עם ילדים - לגמרי אפשר לעשות איתם מסיבה קטנה ולעזור להם לפרוק אנרגיות.

6. טבע

ירוק בעיניים יכול גם להקל עלינו ולעזור. אז מן הסתם שזו לא המלצה לצאת למסלול טיול, אבל -

ההצעה שלי: שימו לב לטבע הקטן סביבכן. צמח באדנית, עץ ברחוב מתחת לבית. ממש התבוננו בפרטים הקטנים - בצבע העלים, בקילופים על הגזע, בפריחה.

7. לקבל את מה שלא בשליטה שלי (והחלק השני בסעיף הבא)

בואו, המצב מטורף ולא פשוט בכלל. אני באופן אישי מרגישה מפוחדת בלילות ודרוכה ועייפה בימים. זה כל כך נורמלי להגיב ככה.

ההצעה שלי: תהיו רכות עם עצמיכן, חבקו את עצמיכן כמו שהייתן מחבקות חברה טובה. תזכירו לעצמיכן שהמצב לא נורמלי, התגובה שלכן כן.

8. הפנו את האנרגיה למה שכן בשליטה שלכן

אם זה עבודה, טיפול בילדים או כל דבר שנותן לכן תחושת ערך ומשמעות.

ההצעה שלי: שימרו על עצמיכן ככל הניתן, צמצמו חדשות ודאגו לצרכים שלכן, כדי שתוכלו להתפנות לדברים הללו בצורה הכי מיטיבה שמתאפשרת (עם הבנה שהתפקוד לא יהיה כמו ביום רגיל). זה יכול להחזיר תחושת שליטה בתוך כל מה שקורה.

בתמונה: אחת עייפה שעושה מאמץ להתמקד ביום ביומו

וכמובן כמובן - שימרו על עצמיכן. היו קשובות להנחיות של פיקוד העורף, ולכו למרחב המוגן הקרוב בהישמע אזעקה.

מאחלת לנו שהפוסט הזה לא יהיה רלוונטי להרבה זמן,

שהימים והלילות יהיו שקטים,

החלמה מהירה לכל הפצועים והפצועות.

והערכתי הרבה לכוחות הבטחון ולבני משפחותיהם.

מוזמנות להעביר הלאה את הפוסט למי שלדעתכן יתרם ממנו.

טלי.