יש לי כל כך הרבה דברים לכתוב על המילה 'מיינדפולנס' (או בעברית קשיבות) שאני צריכה רגע לחשוב מאיפה בכלל להתחיל.
אז אולי נתחיל בהתחלה, כלומר ההתחלה שלי. במונח 'מיינדפולנס' נתקלתי לראשונה לפני כמה שנים, בדיון בין קולגות. הסתקרנתי לגבי זה, והחלטתי ללמוד. התחלתי בקורס אינטרנטי ובהמשך העמקתי ולמדתי את גישת ACT שמבוססת בין היתר על מיינדפולנס. המיינדפולנס התגלה ככלי מאוד עוצמתי, שמשתלב לא רק בטיפולים שלי, אלא גם בחיי היומיום. הנוכחות של המיינדפולנס בחיי מאפשרת לי להתמודד טוב יותר עם קשיים, כמו גם להיות נוכחת ברגעים יפים וממלאים.
איך מיינדפולנס יכול לעזור לי עם האכילה?
הנסיון בקליניקה מלמד אותי שבמצבים של אכילה רגשית או אכילה בתחושת חוסר שליטה, שימוש במיינדפולנס יכול לעזור בשינוי הדפוסים הללו. ממקום שהאכילה כאילו מנהלת אותי, אני הופכת להיות זו שבוחרת ומנהלת את האכילה. המפתחות והשליטה חוזרים אלי. מעבר לכל אלו, מיינדפולנס יכול לעזור גם בהגברת הקשיבות לגוף ולאיתותי רעב ושובע, להגברת ההנאה והסיפוק מהאכילה ולאכילה קשובה.
אבל מה זה בכלל מיינדפולנס?
כשאומרים מיינדפולנס הרבה פעמים מדמיינים איזה נזיר בודהיסטי שליו, על רקע נוף הררי פסטורלי ורגוע. אני יכולה להעיד שאני בהתחלה חשבתי שמדובר במדיטציה שבה צריך לנקות את הראש ממחשבות ולהיות שרויים בשקט הזה.
אז זהו, שלא.
אני מביאה לפה שתי הגדרות מקובלות למיינדפולנס, ואחריהן הסבר:
המודעות שעולה כאשר מפנים תשומת לב מכוונת למה שמתרחש בהווה, באופן לא שיפוטי.
היכולת לגשת, לפגוש, להכיל ולהיות יציב אל מול טווח החוויות האנושיות ללא הצמדות, דחייה או הדיפה של תחושות שליליות.
בעצם הקשיבות היא איכות או יכולת, שאותה אפשר לתרגל דרך מדיטציה או גם בדרכים אחרות. המטרה של התרגול היא לחזק את היכולת הזו, כך שתהיה נוכחת באופן ספונטני בתוך חיי היומיום שלנו. בפשטות, אפשר לומר שבתרגול יש כוונה למפגש והסבת תשומת לב למה שקורה ברגע הנוכחי, בלי שיפוטיות.
זה אומר שאם עכשיו אני בחוסר שקט - אני לא מנסה להיות רגועה. אלא פשוט לשים לב לזה שאני בחוסר שקט. ואם מלא מחשבות מתרוצצות לי בראש, אני לא מנסה לכבות אותן, אלא לעבור לעמדת המתבוננת ולשים לב שהמחשבות רצות. כמו לצאת מתוך זרם המחשבות עצמו, אל עמדת תצפית שרואה שזה מה שמתרחש.
ואם עכשיו אני עצובה, או שמשהו מעיק עלי - אני יכולה לשים לב שזה מה שקורה ולאפשר לזה להיות. במקום להסתובב עם המשא הזה יום שלם ולהתנהג אותו בלי להבין שזה מה שקורה (למשל, לנסות בצורה לא מודעת לכסות עליו באכילה). או לשים לב שאני עצובה אבל לשפוט את זה ולנסות להדוף ולבטל את זה ("מה את עצובה עכשיו? אין לך על מה! אנשים אחרים במצב הרבה יותר קשה" ואמירות דומות שאולי מוכרות).
ואיך כל זה יכול לעזור באכילה רגשית או באכילה ללא שליטה?
כל מה שציינתי בעצם יכול לעזור לנו לצאת מהטייס האוטומטי, מהדפוסים וההתנהגויות שלא מיטיבים איתנו. הקשיבות מביאה איתה את האפשרות לאחוז בהגה ולבחור לאן לנסוע.
אם אכילה רגשית היא מנגנון שאני משתמשת בו באופן לא מודע (או מודע) כדי לכסות על רגשות לא נעימים, התרגול של המיינדפולנס יכול לעזור לי לפגוש את הרגשות הללו ולשאת אותם עד שיעברו. מעבר לכך, התרגול של העדר השיפוטיות, והאכפתיות שיש במיינדפולנס, יכול לעזור לי להיות עם עצמי ברגע קשה, במקום להילחם בעצמי ולהפוך את אותו רגע לקשה אף יותר (מה שיגביר את הרצון להתנחם באכילה).
כשאני ניגשת למטבח או למקרר, אני יכולה לשפוט את עצמי ולכעוס אשני שוב עושה את זה, או בצורה לא שיפוטית להשתמש בזה כמעין נורה מהבהבת שמזמינה אותי לשאול מה שלומי, מה קורה איתי עכשיו ולמה בעצם אני זקוקה.
אלו רק כמה דוגמאות. חשוב לי לומר שהמיינדפולנס כלי משמעותי לא רק במקרים של אכילה ללא שליטה, אלא במצבים נוספים הקשורים במערכות היחסים עם האוכל והגוף ובהפרעות אכילה.
אם התחברת ואת מרגישה שזה יכול לסייע לך, ואת רוצה לקבל ליווי והדרכה יד ביד, מוזמנת להגיע לטיפול אצלי בקליניקה. כל הפרטים בקישור.