אכילה רגשית - למה זה קורה לי שוב ושוב?

קורה לך לפעמים שאת מוצאת את עצמך אוכלת משהו מבלי שממש התכוונת?

או שאולי התכוונת לאכול רק קצת, ובסוף מצאת את עצמך אוכלת הרבה יותר? אולי אפילו באופן שהכביד עליך וגרם לך לכאבי בטן או לאי נוחות פיזית...


ואת ממש רוצה להפסיק את צורת האכילה הזו, ומתחייבת לזה מול עצמך כל פעם מחדש. ולמרות זאת, ולמרות שזה לא נעים לך ואולי אפילו מזיק לך - זה קורה שוב ושוב.

אבל למה זה קורה?

ומה עושים כדי להפסיק את האכילה הזו?


פרק חמישי בסדרת הקצרצרים שלי על התמודדות עם אכילה רגשית ואכילה שנחווית כבלתי נשלטת, והפעם - טיפ מעולם ה-NLP שיעזור לך להסתכל אחרת על האכילה שלך.

מוזמנת לצפות בסרטון, או לקרוא בהמשך העמוד.



לפרקים הקודמים בסדרה:

להרשמה לערוץ היוטיוב שלי לחצי כאן.


היום אנחנו כבר בפרק החמישי בסדרה. אני רוצה לומר תודה לכל מי שצופה, עוקבת ומגיבה.

בפרקים הקודמים הסברנו מה זה אכילה רגשית והרחבנו ודיברנו על אכילה שנחווית כבלתי נשלטת. הבחנו בין אכילה מתוך רעב ואכילה שלא מתוך רעב. הסברנו על מערכות שפועלות במוח שמשפיעות על אכילה רגשית ועל אכילה בכלל, ודיברנו איך אפשר להשפיע עליהן. אם את חדשה בסדרה, אז קודם כל ברוכה הבאה וכיף שאת כאן. אני ממליצה בחום לצפות בפרקים הקודמים, כדי שתפיקי יותר מהטיפ שאתן בפרק של היום. קישור לפרק הראשון קופץ עכשיו בצד ימין למעלה.


אז בפרק של היום נתחיל לדבר על השיח הזה שאנחנו יכולות לנהל עם עצמינו, כדי לווסת את הדחף, ולהתחיל לנהל את האכילה. תקבלי טיפ מעולם ה-NLP שיעזור לך להבין איך בכלל לגשת לזה.

אבל קודם, מה זה בכלל NLP? NLP זה ראשי תיבות של neuro linguistic programming, או בעברית "תכנות עצבי לשוני". טוב, זה לא ממש עברית, זה יותר סינית. אז רגע נסביר למה הכוונה.


הרעיון ב-NLP, הוא שהצורה שבה נשתמש בשפה (linguistic) תשפיע על אופן הקידוד של חוויה במוח (וזה ה-neuro), כך שנוכל להשפיע על כך, וזה התכנות, ה-programming. אני מתארת לעצמי שזה עדיין לא לגמרי ברור, ולכן אתן דוגמה.


תעצמי לרגע את העיניים. דמייני מולך דלת סגורה. עכשיו הושיטי את היד, ופתחי את הדלת. את יכולה לפקוח עיניים. איך היה? פשוט, נכון?

עכשיו בואי ננסה את זה שוב.

תעצמי שוב את העיניים. דמייני מולך דלת סגורה. עכשיו הושיטי את היד, ותנסי לפתוח את הדלת.

את יכולה לפקוח את העיניים. מה הייתה החוויה עכשיו?


להרבה אנשים, בפעם השנייה יותר קשה לפתוח את הדלת. אם בפעם הראשונה הם פשוט פתחו אותה, בפעם השנייה הם מתקשים, לפעמים הם מדמיינים דלת כבדה, מוצאים את עצמם מנסים להפעיל יותר כוח בדמיון, או מחפשים מפתח.

למה זה קורה? גם בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה ביקשתי שתדמייני דלת סגורה. בפעם השנייה לא אמרתי שהיא כבדה יותר או נעולה, אלא תיארתי את אותה הדלת. ההבדל היה במילה אחת שהוספתי בפעם השנייה: תנסי. לא אמרתי לך "תפתחי את הדלת", אלא "תנסי לפתוח את הדלת". ברגע שהוספתי את המילה "תנסי", להרבה אנשים זה יצר חוויה שלא בטוח שיצליחו, ושיש פה משהו קשה. אגב לא לכולם, כי לכל אחד יש אסוציאציה שונה עם המילה הזו. אבל הרעיון הוא שדרך השפה יצרתי חוויה אחרת לאותה סיטואציה. אגב, אשמח אם תכתבי לי בתגובות אם הרגשת הבדל בדלת בין הפעם הראשונה לשנייה.

אז אחרי שקצת הבנו מה זה NLP, אני אוסיף ואספר של-NLP יש כל מיני הנחות יסוד שעליהן הוא מתבסס ויכולות לסייע לנו.


הנחת היסוד שאני רוצה לספר עליה היום, אומרת: "בבסיס של כל התנהגות קיימת כוונה חיובית".


מה זה אומר?


שבכל דבר שאני עושה, גם אם הוא נראה לי לא מועיל, מטופש, ואפילו מזיק – יש סיבה שאני עושה אותו, גם אם אני לא מבינה מה היא. החלק הלא מודע שלנו מנסה להשיג משהו עבורנו דרך אותה פעולה. זה תקף גם לגבי אכילה רגשית.

הרבה פעמים זה נראה לא רציונלי, ואולי אפילו מטופש. יכולה לעלות מחשבה כמו "בשביל מה הייתי צריכה את האוכל הזה עכשיו??". מטופלות הרבה פעמים מגיעות אלי ואומרות "אני אוכלת סתם! סתם!".


העניין הוא שכמה שזה נראה לנו לא רציונלי, ואנחנו לא מבינים למה אנחנו עושים את זה שוב ושוב – בסופו של דבר, אנחנו חוזרים ועושים את זה. וזה סימן שיש משהו שאנחנו מנסים להשיג דרך ההתנהגות הזו.

וכל זמן שלא נבין מה אנחנו מנסים להשיג, נחזור על ההתנהגות הזו שוב ושוב.


אז מה עושים?


הרעיון הוא לברר מה החלק הלא מודע שלי מנסה להשיג עבורי דרך האכילה, מה הכוונה החיובית שלו. כשזה מובן לי, אני כבר מבינה את הסיטואציה בצורה יותר טובה, ומתחילות להיפתח אפשרויות. למשל, אני יכולה לבחור בדרך אחרת שתשיג עבורי את אותה כוונה חיובית, ותהיה יותר מועילה בשבילי לעומת אכילה. אפשר לדמות את זה למסלול נסיעה. מה שאני מנסה להשיג דרך האכילה הרגשית זה היעד. האכילה היא הדרך שלי להשיג את אותו יעד, גם אם לרגע קצר. אבל ברגע שאני מבינה מה אני מנסה להשיג, אני יכולה לבחור במסלול אחר, יותר מיטיב, כדי להשיג אותו. לפעמים גם תגיע הבנה שאין לי באמת דרך להשיג את אותו יעד, והעבודה שלי תהיה לקבל ולהכיל את המקום הזה.

אני אתן כמה דוגמאות.


מטופלת שבעבודה שעשינו יחד, שמנו לב שהאכילה הלא נשלטת שלה קורית כשהיא עצבנית. המשכנו לחקור את זה, וראינו שזה לא קורה בכל פעם שהיא עצבנית, אלא בסיטואציות מסוימות. גילינו שמה שמבדיל בין סיטואציות שהיא אוכלת וכאלה שלא, זה תחושת שליטה. בפעמים שבהן היא עצבנית, אבל היא יודעת מה היא צריכה לעשות כדי לפתור את המצב, היא לא ניגשת לאכול. אבל בפעמים שבהן היא לא יודעת מה לעשות, והיא חשה חוסר אונים, אז קורית האכילה. בתחקור שעשינו עלה שמה שהיא מנסה להשיג דרך האכילה זה תחושת שליטה. זה נשמע אירוני, כי דווקא האכילה נחווית כבלתי נשלטת. אבל בחלק הלא מודע שלה, יש משהו שתופס את זה שהיא מחליטה על זה שעכשיו היא תאכל, היא מחליטה מה וכמה היא תאכל, והדבר הזה מעניק לה איזושהי תחושת שליטה.

לפעמים אכילה רגשית תגיע כדי למסך על רגש. אני ארגיש רגש לא נעים, או אפילו רגש נעים, בעוצמה שיהיה לי קשה להכיל אותו, והאכילה כמו תוריד את הווליום ותקל עלי, גם אם באופן רגעי.


ולפעמים הצורך הוא אפילו יותר פשוט. פגשתי לא מעט מטופלות שהיו הולכות לנשנש משהו באמצע יום עבודה או לימודים, כשבעצם מה שהן חיפשו זה תירוץ להפסקה ומנוחה. כשהבנו את זה, הן יכלו לזהות את הצורך הזה, ולקחת הפסקה גם בלי לאכול.


אז לסיכום הפרק של היום, הבנו שלכל התנהגות יש כוונה חיובית, גם לאכילה שנחווית כבלתי נשלטת. הבנו שחשוב להבין מה הסיבה לאכילה, מה אנחנו מנסים להשיג דרכה, כדי שנוכל לפתור אותה.


עכשיו נשאלת השאלה – איך עושים את זה? איך מזהים מה אני מנסה להשיג דרך האוכל? ועל השאלה הזו נענה בפרק הבא.

אני מקווה שנהנית מהפרק של היום, ושהוא נותן לך עוד נקודת הסתכלות על האכילה שלך. אם אהבת את הפרק, אשמח אם תסמני לי בלייק, תשתפי או תכתבי בתגובות למה הכי התחברת. נתראה!