"מאז שאנחנו בתהליך, פתאום אין את תחושת האשמה כשאני אוכלת משהו "לא בריא". כלומר, לא בהכרח "לא בריא", אלא פשוט מה שבא לי באותו רגע.
דווקא זה שאין אשמה לא אומר שאני אוכלת יותר, אלא פחות. כי זה לא פרס שאני צריכה לחכות לו, או לשלם עליו.
הייתי במקום קשה עם עצמי, ואני מרגישה שאני מקבלת את עצמי בחזרה.
זה לא רק המראה, זה שאני עושה משהו בשביל עצמי ולומדת לקבל את עצמי בתהליך. עצם זה שאני לא צריכה להרגיש לא בסדר שאכלתי דברים מסוימים, או על איך שאני נראית.
הכלים שקיבלתי בתהליך, והחשיבות שיש להנאה שלי מאוכל – זה היה לי חדש וגרם לי להרגיש מאוד בנוח, ומשם מגיעות התחושות האלו."
לקראת כיפור, בחרתי לשתף אתכם במילים האלו מתוך מפגש סיכום עם מטופלת (מפורסם באישורה).
הלקאה עצמית מעוררת בנו תחושת אשמה ומשתקת אותנו. היא לא מקדמת אותנו, אלא עושה בדיוק הפוך.
אני יודעת שהרבה פעמים יש פחד שאם לא אכעס על עצמי, אז לא יהיו לי גבולות בכלל ואצא מכלל שליטה. אבל בפועל זה פשוט לא ככה.
אפרט על זה עוד בפרק הבא שיעלה בסדרת הסרטונים על אכילה רגשית, ובינתיים את מוזמנת לקרוא כתבה שפרסמתי בעבר באתר וואלה לקראת כיפור.