מסרים שמנופוביים מקדמים בריאות? בואו נחשוב שוב

טלי נחום
13 ביוני
זמן קריאה 4 דקות

לפני כשלושה שבועות עלתה למסכים פרסומת שעסקה במשקל ו-BMI ויצרה רעש רב ברשתות וגם בקהילות המקצועיות שלי, בין אם בקרב קהילת הדיאטניות או קהילת המטפלים בהפרעות אכילה.

בזכות מכתבי תלונה רבים שנכתבו על ידי צופים ביקורתיים ואנשי מקצוע, לאחר מספר ימים הפרסומת ירדה מהמסכים, יחד עם התנצלות מהחברה המפרסמת, שהייתה די מגזלטת בעיני וטענה ש"המטרה לא הייתה לשוחח על נראות, אלא על בריאות ולטפל בה".

אם המטרה הייתה בריאותית, תסבירו לי בבקשה למה היה צריך להשפיל ולהביך, ואיך בדיוק זה תורם לבריאות של מישהו?? (בפוסט הבא אסביר איך זה לא)

הייתי די עסוקה כשכל זה עלה לאוויר, ולשמחתי היו תגובות רבות ומצוינות שהסבירו את הבעייתיות.

כבר חשבתי להניח לעניין, עד שאתמול ראיתי שהם עלו עם פרסום באותו קו במדיה. הפעם עם תמונה ששוב מקטינה, משפילה, ושוב עם השאלה הדבילית הזו כאילו מי שעם השמנה לא מודע לזה, כאילו כל מי שמקבל את הטיפול שהם מציעים יורד ל-BMI בטווח שמוגדר כתקין.

אז יאללה, בואו נפרק את זה, נסביר למה זה כל כך בעייתי, וכמובן - מה כן אפשר לעשות.

מה הסיפור עם הפרסומת הזו?

בואו נתחיל מלקרוא לילד בשמו. מדובר במסרים שלעניות דעתי (ודעת רבים נוספים) יושבים תחת הכותרת של שמנופוביה / סטיגמת משקל / Body shaming ('ביוש גוף' בתרגום צולע לעברית). זה אומר לייחס לאדם עם השמנה תכונות והתנהגויות כמו חלש, עצלן, מובך, דחוי, חסר כוח רצון וכו'.

לפני שאצלול למחקרים, בואו נתחיל מהנקודה המובנת מאליה - הדבר הזה פוגעני. לפרסם מוצר, לא משנה מה טיבו, דרך לפגוע ולהעליב אנשים זה ביג נו נו בעיני.

מעבר לזה, מחקרים מראים שסטיגת משקל ו-Body shaming עשויים להגביר התנהגויות אכילה בעייתיות, הפרעות אכילה, סטרס, הימנעות מפעילות גופנית ועוד. נשמע בריא? כמובן שלא.

אני פוגשת את זה לעתים קרובות בקליניקה, כשמטופלות מצליחות לזהות שאחד הטריגרים לתחושה של אבדן שליטה באכילה, או ממש להתקף אכילה, קשור בתחושת אשמה לגבי משקל הגוף. לפעמים האשמה הזו רק הולכת ומתגברת עם האכילה, ובסופו של דבר מקשה לעצור אותה. ממש מעגל קסמים (שאפשר בהחלט לשבור אותו בטיפול מתאים).

אבל משקל גבוה הוא גורם סיכון, לא?

נכון, עודף משקל והשמנה מהווים גורם סיכון למחלות שונות ויש פה עניין בריאותי ורפואי. כשמסתכלים על גורמי סיכון למחלות שונות ולמצבים רפואיים, נהוג להבחין בין כאלו שאין לנו השפעה עליהם (למשל גנטיקה, שאולי תשפיע על סוג הטיפול אבל את הגנטיקה עצמה בגדול אנו לא יודעים לשנות); לבין כאלו שיש לנו השפעה עליהם, כמו מרכיבים באורח החיים שלנו - למשל תזונה, פעילות גופנית, עישון, שינה, ויסות סטרס.

בואו נניח שמשקל הוא גורם סיכון שניתן לשינוי - אם כי גם התפיסה הזו מתחילה להתערער, ולפחות מתבססת הבנה שגם כאשר המשקל ניתן לשינוי, זה לרוב עד גבול מסוים (וגם לירידה קטנה יש ערך בריאותי רב, גם אם ה-BMI לא צבוע בירוק).

בכל אופן, כשמדובר בגורם סיכון שאותו ניתן לשנות, מחקרים שונים יבחנו איזו התערבות תביא להטבה. כך למשל מחקרים רבים עוסקים בשאלה איזה דפוס תזונה מתאים לטיפול או מניעה של סוכרת, לאיזון של תסמונת השחלות הפוליציסטיות וכו'. לפעמים יתגלה שדפוס תזונה מסוים מיטיב, ואילו דפוס אחר פוגע.

אז בואו נשאל את אותה שאלה לגבי גורם הסיכון שנקרא עודף משקל. האם גישות שמתבססות על ביוש הגוף (body shaming), שהבנו את השפעתן המזיקה על מצב נפשי והפרעות אכילה, יעילות בהשפעתן על המשקל? אני אשים פה כוכבית שבכלל קשה לי לשאול את השאלה הזו, כי היות וידוע הקשר להפרעות אכילה, גם אם גישות כאלו מביאות לירידה במשקל, זה כנראה לא מעיד על שיפור במצב הבריאותי. אבל בואו נניח לזה לרגע ונראה את המחקרים.

איך Body shaming משפיע על המשקל?

בבואי לענות על השאלה הזו נזכרתי בהרצאת המליאה שהתקיימה בכנס העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה בשנה שעברתי. ההרצאה ניתנה על ידי החוקרת פרופ' דיאן נוימרק-שטיינר (dianne neumark sztainer) ובה היא שיתפה איך מחקריה לאורך השנים הראו שדיאטות מגבירות התנהגויות אכילה מופרעות, הפרעות אכילה ו... עליה במשקל. אגב בקורס הדיגיטלי שלי, אני מסבירה למה זה ככה ואיך להתנהל אחרת.

בכל אופן, המחקרים של דיאן הראו גם קשר בין סטיגמת משקל לבין עליה במשקל.

אבל רציתי לשתף פה מחקרים ספציפיים, ולא רק ציטוטים מהרצאה בכנס. אז הנה כמה דוגמאות:

מחקר אורך שפורסם בשנת 2017 וכלל 1830 משתתפים, בחן את ההשפעה ארוכת הטווח של הצקות על רקע משקל בבני נוער (1). המחקר עקב אחר המשתתפים לאורך 15 שנים, ומצא שנערים ונערות שסבלו מהצקות על רקע משקל בגיל הנעורים, היו ב-BMI גבוה יותר 15 שנים מאוחר יותר לעומת אלו שלא.

בקרב הנשים, ראו ש-15 שנים מאוחר יותר, נראו יותר התנהגויות כמו התקפי אכילה, התנהגויות לא בריאות במטרה לרדת במשקל, אכילה כאמצעי ויסות, דימוי גוף ירוד ודיאטות. ההצקות במחקר היו מחברים או מבני משפחה. אפשר רק לשער מה ההשפעה כשזה מגיע מגוף בעלות סמכות רפואית...

מחקר אורך אחר שהתפרסם ב-2013 כלל 6157 משתתפים ובחן השפעה של שמנופוביה על משקל לאורך תקופה של 4 שנים (2). המחקר מצא שמשתתפים שהיו חשופים לשמנופוביה והתמודדו עם השמנה, היו בסיכוי של פי יותר מ-3 להישאר בהשמנה לעומת אלו שלא חוו שמנופוביה. בנוסף, משתתפים שלא התמודדו עם השמנה אך כן סבלו משמנופוביה בתחילת המחקר, היו בסיכון של פי 2.5 להיות בהשמנה לאחר 4 שנים. ההשפעות האלו היו ספצפיות להפלייה על רקע משקל (שמנופוביה). כך למשל להפליית על רקע מגדר או רקע אתני לא היה קשר להשמנה.

האם שידור פרסומת שמציירת אנשים עם השמנה כחלשים, מובכים ודחויים מחזקת את התפיסה השמנופובית בחברה או מחזקת עמדות בריאות? משאירה לכן להסיק את המסקנות בעצמיכן.

ובנימה אופטימית

בכל זאת, לא אשאיר אתכן עם טעם רע.

אז אמנם התאכזבתי ממש מהקמפיין הזה, בטח ב-2025, ובטח כשלא מדובר באיזה ילדון בטיקטוק אלא בגוף בעל סמכות. חשבתי על הנשים, הנערות והילדות, וגם הגברים והנערים שצפו בפרסומת, ונפגעו ממנה, לפעמים אפילו בלי להבין את זה ולשים על את זה האצבע. הפרסומת דיברה על איזו מבוכה קלה, ואני חושבת שאילו הייתי עובדת בחברה הזו הייתי מובכת מאוד, וגם מרגישה עם זה לא טוב בבטן מבחינה אתית. בכל זאת, Do not harm...

אבל, אני בוחרת לעשות "זום אאוט" ולראות עוד חלקים בתמונה.

כמו שכתבתי בתחילת הפוסט, היו הרבה קולות שזיהו מיד את הבעייתיות בפרסומת הזו והביעו ביקורת רבה. אם פעם השמנופוביה הייתה מתגנבת במסרים מתחת לרדאר, הפעם המסר זוהה מיד ולא עבר בשקט. זה רק מראה שהקול הזה הולך ונעשה ברור יותר. אני כאן להשמיע אותו, בתקווה שיגיע לרבים ורבות, ויאפשר לפנות לדרכים שיובילו לשיקום מערכת היחסים עם הגוף והאכילה. לאכילה מתוך קשיבות לצרכי הגוף, קבלה שלו ודאגה אמיתית לבריאותו. ואני מזמינה אותך לשתף את הפוסט עם מי שצריכה את המסרים האלו.

אם התחברת לדברים ואת רוצה ללמוד איך אפשר לייצר שפה אחרת עם אוכל במקום דיאטה, מוזמנת להגיע לטיפול. לפרטים לחצי כאן.