אז בפוסט הקודם הסברתי על המונח "קבלה" מתוך גישת ה-ACT (תרפיית קבלה ומחויבות) שאיתה אני עובדת הרבה בקליניקה. הסברנו למה קבלה היא דווקא מפתח לשינוי, על ההבדל בין לקבל לבין לרצות ונתנו דוגמה מעולם הרגשות. אם לא קראת את הפוסט, אני ממש ממליצה לחזור ולקרוא, בלחיצה פה.
הפעם אני רוצה לדבר על קבלה של תחושות גופניות.
אקדים ואומר שאני מחלקת תחושות גופניות לשני סוגים עיקריים:
תחושות גופניות שקשורות באיתותים של הגוף, בצורך קונקרטי פיזי - למשל זיעה ותחושה שחם שמצביעה על צורך בקירור; צמא שמצביע על צורך בשתיה; לחץ בשלפוחית שמצביע על צורך בהתרוקנות וכן הלאה.
תחושות גופניות שמצביעות על מצב רגשי - למשל תחושת חנק בגרון שמלמדת על מועקה, לחץ בחזה שעשוי להעיד על מתח, דופק מואץ שיכול לספר על התרגשות או אולי חרדה, או לב מתרחב שיכול להעיד על שמחה או אהבה. אלו אמנם לא מבקשים מענה באופן קונקרטי ופיזי, אבל תשומת לב אליהם וקבלה שלהם יכולים לאפשר לנו הרבה. הקשר עם הגוף יכול ללמד אותנו על מצבינו הרגשי ועל הצרכים שלנו.
בפוסט היום אני בוחרת להתמקד בתחושות גופניות, וספציפית בתחושת רעב.
יאללה, יוצאות לדרך.
קבלה של תחושות גופניות, למשל רעב
מי שמנוסה בעולם הדיאטות, מכירה ודאי את החוויה של התמודדות עם רעב, ואת נסיונות ההתנגדות אליו. בין אם מדובר בתפריט מצומצם, בקצובת קלוריות או נקודות, או בחוקים מגבילים - התוצאה עשויה להיות רעב שמתעורר ולא מקבל מענה במסגרת הדיאטה (למשל ארוחה בתפריט שלא הייתה משביעה, רעב שמתעורר בין הארוחות, חשק למתוק, או רעב כשקצובת הקלוריות הסתיימה).
ואז מה עושים?
יכולות להיות כמה תגובות. יהיו כאלו שיבקרו וישפטו את הרעב שמגיע "מה אני רעבה עכשיו? אכלתי ארוחה טובה!" "איך יכול להיות שאני רעבה שוב? זה לא הגיוני שאני לא שובעת ממה שכתוב!". תגובה אפשרית נוספת כוללת נסיונות "להשתיק", "להשתלט על" או "לדחות" את הרעב. למשל בעזרת קפה, מסטיק, הסחות דעת ועוד. הטכניקות האלו אולי יצליחו בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך מה שסביר שיקרה זה שהגוף ימשיך לאותת ויגביר את עוצמת הרעב עד שיהיה קשה להתעלם ממנו. זה השלב שמאופיין הרבה פעמים בכאבי ראש, עצבנות, אכילה מהירה והרבה פעמים גם מעבר לתחושת השובע הנוחה. זה כמובן גם יכול להגביר אכילה ללא שליטה, כמו שהסברתי בעבר.
והנה נכנסנו למעגל שרק מגביר את עצמו: אחרי התנסות כזה, מתחזקת התפיסה שתחושת רעב היא משהו מאוד לא נעים שמביא להיעדר שליטה, ולכן כדאי להימנע ממנה. הנה שוב הנסיון להימנע ולא לקבל.
מה אם במקום זה, תהיה קבלה של תחושת הרעב. אם במקום נסיונות הדחייה וההדחקה שלה, פשוט תהיה אמירה של "וואלה, אני שמה לב שאני רעבה" והיענות לה (זה כמובן לא אומר שבאותו רגע צריך לעזוב הכל וללכת לאכול, אבל כשמזהים את הרעב בשלב הנוח, אפשר להתכוונן לזה ותוך זמן קצר ללכת להכין משהו ולאכול בנינוחות).
אני רוצה להדגיש פה שאם את מתמודדת עם רעב בלתי פוסק כל היום, ותחושה שלא משנה מה - את לא שובעת, כדאי לגשת לייעוץ תזונתי ולקבל הדרכה איך להתאים את סדר היום התזונתי שלך כך שהארוחות ישביעו אותך לזמן ממושך.
וזה אולי המקום להדגיש ניואנס חשוב: קבלה לא אומרת לומר "זה מה יש ואין לי שום ברירה".
קבלה היא מפתח לשינוי.
כדי שאוכל לשנות משהו, אני צריכה קודם לקבל אותו, לאפשר לו להיות, להבין שהוא כאן וגם להכיר אותו. מתוך המקום הזה, אוכל לשקול אם זה משהו שמצריך שינוי, ולהבין מה כאן מצריך שינוי.
זה כמובן לא אומר שאפשר לשנות את הכל. אם תחושת רעב מעוררת בי אי נוחות, אני לא יכולה להעלים אותה (לפחות לא בצורה שמיטיבה איתי). אני כן יכולה להכיר את אי הנוחות שהיא מעוררת, ובטיפול לעבוד איתה כדי להביא שינוי.
אם הזדהית עם הדברים, ואת רוצה לצאת מהמעגל הזה, לחזור לסמוך על הגוף ולאפשר לגוף שלך לחזור לסמוך עליך - ובקיצור לשפר את מערכת היחסים שלך עם האכילה ועם הגוף,
מזמינה אותך להגיע לטיפול אישי ולעשות זאת עם ליווי יד ביד, מותאם אישית אליך. כל הפרטים כאן.
Comentarios