מה המשמעות של "קבלה" ואיך זה יכול לשפר את מערכת היחסים שלך עם האוכל והגוף

אחת הגישות הטיפוליות שאני מאוד מתחברת אליה, ונוכחת בטיפולים אצלי בקליניקה וגם בחיים האישיים, היא ACT.

ראשי התיבות הם Acceptance and Commitment Therapy, או בעברית - תרפיית קבלה ומחויבות. הרבה פעמים כשמדברים על המונח "קבלה", יש בלבול לגבי מה זה אומר, ואז רתיעה לא מוצדקת מהמילה הזו, ולכן בחרתי להקדיש את הפוסט הזה להסבר בנושא.

אבל רגע לפני, הסבר קצרצר על ACT. השיטה הטיפולית הזו נחשבת כגל שלישי של CBT (טיפול קוגנטיבי-התנהגותי) והיא משלבת מרכיבים שלו יחד עם מרכיבים של מיינדפולנס. כל זאת במטרה לפתח גמישות פסיכולוגית שתאפשר חיים טובים ומספקים יותר. מדובר בשיטה שנחקרה מדעית ונמצאה יעילה בטיפול במצבים רבים.

אז בואו נחזור למילה "קבלה", ונתחיל במה זה לא.

הרבה פעמים יש מחשבה שאם אני מקבלת משהו, זה אומר שאני לא רוצה שישתנה, או שאני לא מאפשרת לו להשתנות. או, שכדי שאקבל משהו, אני צריכה לרצות בו.

אז לא. קבלה לא אומר לרצות במשהו.

זה גם לא אומר לקבל ולאחוז בו ולא לאפשר לו להשתנות.

המשמעות של קבלה היא לאפשר למה שקורה להיות.

להפסיק להשקיע אנרגיות כדי לנסות להתנגד לנוכחות שלו, להימנע ממנו או לא להרגיש אותו,

ובמקום זה להשקיע את האנרגיות האלו במקומות מיטיביים יותר.

מה זה אומר? הנה סרטון שממחיש את זה דרך מטאפורת "האורח הלא רצוי", ואחריו דוגמה ראשונה.

קבלה של רגשות והקשר לאכילה רגשית

כמה קורה לנו שעולה רגש לא נעים שמציף אותנו וקשה להכלה (בטוחה שכל אחת שקוראת את זה תמצא דוגמאות מוחשיות מאז ה-7.10, אבל גם מהיומיום הפשוט והשגרתי). או שציפינו להרגיש משהו אחד, ולא מסתדר לנו שעולה רגש אחר (למשל הייתי בסיטואציה חברתית וזה משהו שאמור להיות כיף, אבל בפנים אני מזהה משהו שלא נעים לי).

לקבל רגש, אומר לאפשר לו להיות, גם אם הוא לא נעים או מציף. גם אם הוא נראה לנו לא הגיוני כרגע או לא לגיטימי ("איך אני יכולה להיות עצובה כשיש לי את כל אלו?" או "אני גרה במרכז ולא מכירה אישית אף אחד שנפגע ב-7.10, למה בכלל עולה בי פחד").

כשאנחנו מאפשרות לזה להיות, מסכימות להיות במגע עם זה (לא להתבוסס ולשקוע, אלא פשוט לאפשר לזה כמו שזה), זה מקבל מקום. וכשהרגש מקבל מקום, הוא מפסיק לחפש ביטוי דרך כל מיני התנהגויות שלא מיטיבות איתנו, כמו אכילה לא מווסתת ולא בבחירה (זו רק דוגמה אחת, יש עוד המון דרכים שדרכם רגשות מחפשים ביטוי).

עכשיו זה לא שרצינו להרגיש את אותו רגש. משוכנעת שאף אחת לא רצתה להרגיש מאית ממה שאירועי ה-7.10 (ואלו שהמשיכו מאז) מעוררים בה. אבל אנחנו מקבלות את הנוכחות שלו. מבינות שהוא כאן כרגע, ומפסיקות להשקיע מאמצים בלהתנגד לו או לשפוט אותו. עושות לו מקום, עד שיחלוף.

לעשות מקום למה שעולה

מה נרוויח כשנקבל את הרגשות שלנו?

קודם כל, המיכל שלנו יתרחב. ובפעם הבאה שיעלה רגש מציף, יהיה לנו יותר אפשרי לעשות לו מקום ויתכן והוא פחות יטלטל אותנו. במטאפורה של האורח הלא רצוי בסרטון - כשהמארח איפשר לאורח הלא נחמד להיכנס ובאמת להיות, הוא גילה שיש לו גם כמה צדדים נחמדים והנוכחות שלו לא הכבידה עד כדי כך.

חשוב מכך, את האנרגיות שהשקענו בהימנעות והתנגדות, נוכל להשקיע במקומות שמיטיביים איתנו. למשל בסרטון - כשהמארח מפסיק לעמוד על הדלת ולמנוע מהאורח הלא רצוי להיכנס, הוא פנוי לחזור ולהשתתף במסיבה.

רווח נוסף, הוא שזה יאפשר לנו לעשות יותר מקום ולהיות במגע עם כל מנעד הרגשות, גם אלו שנעימים לנו. באמת להתמלא כשהם מגיעים.

חשוב לציין שלא תמיד זה פשוט או קל. זו יכולת שמטפחים עם הזמן, למשל דרך תרגול מיינדפולנס. ולפעמים יש רגשות וחוויות שהעוצמה שלהם כל כך גבוהה שהיא מעוררת את מנגנוני ההגנה שלנו כדי שנוכל להמשיך לתפקד. יש מצבים שיצריכו טיפול רגשי כדי לעבד את הדברים ולהיות במגע איתם במרחב בטוח, ואם את מזהה שזה המצב אני ממליצה לפנות לטיפול אצל אשת מקצוע מתאימה.

בפוסט הבא אתן דוגמה נוספת לקבלה, הפעם בהקשר של תחושות גופניות. מוזמנת להירשם לבלוג ולקבל תזכורת כשיעלה.